השוק רווי בהסברים על הנושא הזה של קשב וריכוז ועל הטיפול התרופתי הנלווה לו, ואין לי כל מה לחדש כאן מבחינה זו, אלא רק את תפיסת עולמי אני מביאה פה לטובת מי שכן מעוניין בנקודת מבט אחרת, וכאן, אני מציגה זווית ראייה שונה לָמה נראה שיש כל כך הרבה ילדים עם בעיות קשב וריכוז (כאן אני מרחיבה יותר מהפוסט שכתבתי בקטגוריה של הפרעת קשב וריכוז ).

הפוסט הזה מחולק לכמה חלקים – יש בו דוגמאות הלכה למעשה של גורמים אפשריים שמסבירים לדעתי מדוע "הפרעת הקשב והריכוז" היא בתפוצה כה רחבה היום. ישנה התייחסות גם לנושא לטיפול התרופתי ולהשלכותיו, ואני מציעה גם פתרון אפשרי ל'בעיה'.
אתם מוזמנים לקרא את כולם ברצף, או שתוכלו לקרא כל חלק שתבחרו שיותר מדבר אליכם כעת בזמן שאתם קוראים, והוא גם עומד כפוסט נפרד בפני עצמו.

בשנת 2011 הייתה לי שיחה עם אחות בטיפת חלב ששיתפה אותי בכך שכבר לפני 15 שנה היא אמרה לקולגות שלה שיש משהו בילדים האלה שנולדים (כאמור לפני 15 שנה), שהם שונים מהילדים של פעם.

היא אמרה להם שהיא רואה שהילדים האלו שנולדו (אז כבר לפני 15 שנה), הם מתפתחים בצורה אחרת מהילדים שנולדו בעבר (לפני 30 שנה ויותר), וההתפתחות שלהם האחרת באה לידי ביטוי בזה שנִראה היה לה שהם יותר מבינים מה שקורה מסביבם ומודעים יותר לסביבתם כבר מגיל צעיר מאוד, לעומת אותם ילדים שנולדו לפני 30 שנה ויותר.

ואז בהמשך השיחה שלה איתי, הגיעה אותה אחות לדבר על הילדים שנולדים היום (כאמור בשנת 2011), שהם אפילו יותר מתקדמים בהתפתחותם מאותם ילדים שנולדו כבר לפני 15 שנה, ויש בהם עוד משהו אחר שהיא לא יכולה להגיד בדיוק מה זה, אבל נראה לה שככל שהזמן מתקדם, הילדים באים לעולם כשהם יותר משודרגים, קולטים מהר יותר, בוגרים הרבה יותר, ואף ההתנהגויות שלהם עוד בחודשים הראשונים שלהם לחיים, נראות כמפותחות הרבה יותר.

ובאופן אישי אני מאוד התחברתי לזה, ואני חושבת שכל אחד יכול להתחבר לזה במידה זו או אחרת. ואם אני אקח את זה צעד אחד קדימה לנושא שלנו של הפרעות קשב וריכוז, אז באמת הילדים של היום הם הרבה יותר מתוחכמים – הם קולטים את כל האמצעים הטכנולוגיים מהר יותר, הם חשופים גם לגירויים מסוגים שונים, מהירים ורבים הרבה יותר ממה שהיה בעבר, והופכים במידה מסוימת לפחות תמימים, ויותר מפוכחים לנוכח פני המציאות.

לכן, אותם הגירויים שבית הספר מספק היום לתלמידים שלו, שלא השתנו ממש משמעותית בעשורים האחרונים, מאוד משעממים אותם, והם חייבים משהו אחר – יותר מעניין, יותר חדשני, יותר מתוחכם.

משום כך חשוב להבין, שבאמת ההיתכנות של סיטואציה בה החומר עצמו של הלימודים לא קורץ להם וממש לא מעניין אותם, הוא יכול להיות אמיתי לגמרי. והפועל היוצא מזה הוא שלפעמים התפקוד האקדמי שלהם יותר ירוד כי אין להם מוטיבציה בעצם ללמוד חומר שמשעמם אותם, אבל – דבר זה לא מעיד על כך שיכול להיות שהם סובלים מ"הפרעות קשב וריכוז".

שהרי פעמים רבות מאוד אנו רואים ילדים שלא יכולים להתרכז בבית הספר בלימוד נושא מסוים או במגוון נושאים, אך אותם ילדים בקלות יכולים להפגין  יכולת ריכוז גבוהה מאוד בכל נושא אחר שמעניין אותם ושקרוב לליבם, ואפילו לבלות שעות בכך – חלקם בלגו, חלקם בקריאה, בספורט, בציור, במשחקי מחשב או אסטרטגיה, במשחקים בגינה הציבורית, או בכל עיסוק ו/או תחביב אחר שהם ממש אוהבים או שמעניין אותם.

מכאן שישנה סתירה פנימית במונח "הפרעות קשב וריכוז", שהרי מי שאין לו יכולת ריכוז והפניית קשב, הדבר אמור להיות באופן גורף לכל תחום שהוא, אבל אם הילד כן מפגין יכולות אלו בתחומים מסוימים, סימן שיש לו יכולת כזו.

ולכן השימוש במונח "הפרעות קשב וריכוז" הוא מונח שגוי, שהרי יש לו יכולות של קשב וריכוז, אבל אולי לא בתחומים שהיו רוצים אנשים אחרים שהוא יהיה יותר מרוכז בהם.

אז מה כן יכול להסביר את חוסר העניין של הילדים במה שנלמד בבית הספר? קראו על כך בפוסט הבא: חדשנות בחינוך – (כי) מה שעבד פעם, לא עובד עוד היום