אהבה, הקניית משמעת והתמודדות עם תסכולים – מכינים את הילדים לחיים
נדבך נוסף, לא פחות חשוב, שמצטרף לכל מה שכתבתי עד כה, ושגורם "להפרעת הקשב והריכוז" רק להיראות כאילו היא קיימת במימדים מפלצתיים, אבל בפועל לא באמת משקפת נכונה את המצב לאשורו, קשורה בחינוך ההורים את ילדיהם.
מה שקורה לא מעט זה שההורים עצמם, מתוך רצון אמיתי שלהם לעשות רק טוב בשביל הילדים שלהם ולתת להם כל מה שהם היו רוצים ובכך לשמח אותם, התוצאה שמתקבלת היא לגמרי הפוכה – זה רק מזיק להם בסופו של דבר!
למה זה יוצא כך בסוף?
כי בדרך לשם – לטוב הזה שההורים רוצים בו בעבור ילדיהם, נוצרות סיטואציות בהם ניתן לראות לא מעט תופעות של הורים שפועלים מתוך שיקול של הרצון למצוא חן בעיני ילדיהם, ו/או שהילדים שלהם לא יכעסו עליהם, או מתוך כך שהם (ההורים) לא רוצים לאכזב אותם.
והצורך הזה אצל ההורים הוא חזק ביותר עד כדי כך שהוא אפילו גובר על תפקידם המאוד חשוב – להכין את ילדיהם לחיים עצמם שכולל בין היתר גם התמודדות עם אכזבות, תסכולים וכעסים.
נוסף על כך, ישנם מצבים בהם ההורים חוששים לעמוד על שלהם, אם זה מתוך חוסר בהדרכה מתאימה של איך נכון להתמודד עם ילדיהם במצבים מסוימים, או אם מתוך עייפות פיזית שגורמת להם לחוסר רצון להתמודד איתם אחרי שהם חוזרים הביתה מיום עבודה ארוך ולעיתים מתיש, ובכלל בשל כל טרדות החיים האחרות שסובבות אותם, ואין להם סבלנות להתחיל להתווכח עם ילדיהם, ורוצים הם רק קצת שקט ומנוחה, ולכן נותנים להם בסופו של דבר את אשר הם מבקשים.
והילדים מצידם מרגישים מהר מאוד את המצב, ומנצלים זאת לטובתם, ואף גם משיגים כך את מבוקשם. והפועל היוצא מזה – שקשה יותר לחנכם או להגיד להם "לא" כי הם פשוט לא מקבלים את ה"לא" של הוריהם או את קו החשיבה שלהם. דבר זה משפיע גם על יחסם של אותם ילדים לאנשים אחרים שגם אותם הם לא תמיד מכבדים.
ואז נראֶה מצבים בהם הילדים עצמם נוקטים בגישה של צעקות, התקפי זעם, מילים לא יפות שנאמרות להוריהם, ואפילו הדבר מגיע למצבים בהם הם מעיזים להכות אותם (מדובר גם על ילדים מגיל צעיר מאוד), ובכלל התנהגות חסרת כבוד לא כלפי ההורים שלהם, ולא כלפי האחים שלהם ולא כלפי אחרים. וההורה, מתוך חוסר בידע כיצד עליו לנהוג, לא מתמודד עם זה באופן הראוי, וכל אלו אף הולכים ומתגברים בעוצמתם ככל שהילדים מתבגרים.
ככה לאט לאט נוצר מצב של הורה חלש יותר אל מול ילד חזק יותר שבעצם מנהל את הבית, או שכל הבית מתנהל סביבו ובהתאם לגחמותיו.
ומי יוצא נשכר מכל זה? כל אותם מטפלים ומאבחנים והמכונים הרבים שקמים, וכמובן חברות התרופות שחוגגות על זה, כאשר בפועל – הילדים הם אלו שסובלים.
הם סובלים גם בינם לבין עצמם כי בִּמקום שכל אחד יֶדע מה מקומו – שהילד הוא ילד, וההורה הוא ההורה -שתפקידו לקבל החלטות ולנהל את הבית – דבר שמביא סדר ושקט פנימי לילד שהוא יודע שיש על מי לסמוך ושההורה שלו הוא יותר חזק ממנו ויכול להכיל אותו ולהתמודד איתו, אז במציאות של ימינו אנו רואים מקרים רבים שזה לא מתנהל בדיוק ככה, ולמעשה הילד הוא זה שקובע את התכתיבים בבית.
הם סובלים בעצמם כי הם לא נדרשים להתמודד עם תסכולים שונים שעליהם לחוות כחלק מההתמודדות שלהם בחיים עם מצבים בהם לא יקבלו את מה שהם רוצים, ובפרט לא "כאן ועכשיו", או עם מצבים בהם לא יצליחו כפי שהיו רוצים להצליח, ובהם עוד יתקלו רבות בחייהם.
וכחלק מתפקידנו כהורים זה להכין אותם להתמודד עם זה, ולעמוד לצידם כאשר הם חווים את אותם תסכולים שברור שהם לא נעימים עבורם, אך היתרון שלנו כהורים זה שאנחנו יכולים לעזור להם להתמודד עם זה איתם ביחד, ולהראות להם ש"השד לא נורא כל כך". ככה הילדים שלנו ירגישו שיש מי שאוהב אותם ושדואג להם, וגם מהווה בשבילם מקור למשענת וביטחון ושיש להם למי לפנות בשעת קושי וצרה.
זו הדרך לגדל ילדים שמחים ובטוחים, ואילו כמויות האהבה שנרעיף על הילדים שלנו מבלי לשים להם גם גבולות ולחנך למשמעת – היא זו שהורסת, שלא מקנה תחושת ביטחון לילדים, ולא מלמדת אותם דבר ואף לא חצי דבר לגבי התמודדות עם מה שהחיים לפעמים מזמנים.
וגם במסגרות החינוך, המורים עצמם נעדרי הדרכה מתאימה ואינם יודעים כיצד לנהוג עם תלמידיהם, וחוסר הכבוד שחשים התלמידים כלפיהם רק גודל ומתרחב, ונוצרת לכן תחושה אצל אנשי חינוך רבים שהילדים הם אלו הבעייתיים, שהם בעצמם לא ברי שליטה, חצופים, לא מקשיבים ולא משתפים פעולה, ואילו הם בעצם בסדר.
רק שמערכת החינוך לא הפנימה עדיין את העובדה, שבשל אי נקיטת גישה חינוכית מתאימה מצידה, זו בעצם התוצאה המתקבלת כלפיה מצד התלמידים (בדיוק כפי שקורה אצל ילדים שהם מגלים חוסר כבוד כלפי הוריהם בשל אי נקיטת גישה חינוכית מתאימה מצידם).
ובסופו של דבר, הפיתרון היחידי שהם כן נוקטים בו הוא המלצתם לשלוח אותם לאיש מקצוע, שהרי הם החולים, הם אלו שזקוקים לאבחון, ובמקרים רבים תוצאות האבחון כוללות גם טיפול תרופתי – ריטלינים למיניהם.