נכון להיום, האלטרנטיבות הקיימות עבור ילדים עם קשיים התפתחותיים שונים, הזקוקים לעזרה יותר משמעותית בכדי להתקדם ואף לצמצם (במידת האפשר) את הפערים בינם לבין ילדים בקבוצת הגיל שלהם בעלי התפתחות תקינה, מאוד מבלבלות את ההורים – באיזה אופציה לבחור ומה הכי נכון יהיה לעשות עבורם.

מה גם שבחירה באופציה מסוימת משמעותה וויתור על כל היתרונות הגלומים באפשרויות האחרות, דבר שעושה עוול לילדים וכלל לא תורם להם מהבחינה ההתפתחותית.

על הדילמה הזו תוכלו לקרא עוד בכתבה "גן טיפולי או גן רגיל? זאת השאלה", ותוכלו גם לצפות בדיון הכה חשוב בעיני בנושא זה בתוכניתו של פרופסור עמוס רולידר, "המדריך למי שמחנך – ילדים בעלי צרכים מיוחדים" (בעיקר החל מדקה 9:50 שם יש נגיעה ישירה לנושא הזה).

הדרך לפתור את הדילמה הזו, היא לעשות שימוש בגישה המניעתית שמטרתה, בין היתר, היא איתור הקשיים מבעוד מועד ומתן טיפול מתאים, ולשם כך הלכה למעשה יש להקים סוג נוסף של גן – לבנות גן גדול מאוד (כמו זה בגודלו של גן רגיל + גן של חינוך מיוחד), עבור אוכלוסייה מגוונת של ילדים בעלי התפתחות תקינה ושל ילדים עם לקויות התפתחותיות שונות.

כעיקרון זה יהיה הפורמט החדש של גני עיריה, כאשר בכל גן כזה ישולבו ילדים עם קשיים התפתחותיים כאלה ואחרים, והדבר הזה יהפוך לנורמה.

הצוות החינוכי בגן זה יכלול אנשי הוראה מהחינוך הרגיל + המיוחד וכמובן את הסייעות הנדרשות, ומבנה זה יהיה בנוי בצורה שכוללת חללים שונים המותאמים לצרכי העבודה המשתנים בהתאם לצרכים של הילדים (טיפולים של קלינאית תקשורת, מרפאה בעיסוק, פיזיותרפיה, טיפול רגשי, ועוד).

בכך נוכל להבטיח שאותם ילדים ישארו באותה מסגרת קהילתית – חברתית וחינוכית עם קבוצת השווים להם, ולא יהיה צורך לבודד אותם כמו שקורה היום בגני החינוך המיוחד.

באופן זה יוכלו הילדים בעלי הלקות ההתפתחותית לבצע פעולת חיקוי טובה של התפתחות תקינה – הם יחשפו למודל ראוי ותקין שקרוב אליהם בגיל ויוכלו ללמוד ממנו מאוד, וככה תתאפשר להם ההזדמנות להתקדם באופן טבעי וזאת בנוסף לכל הטיפולים התפתחותיים השונים שיקבלו.

ומי שהתפתחותו תקינה, באמצעות האינטרגציה הזו, הוא בעצמו ילמד דברים אחרים באותם נקודות שהוא חלש בהם – אולי ילמד על חוזקות אחרות שיש לילדים עם הלקות ההתפתחותית, על שונות, רגישות וסבלנות לשונה.

כך למשל מי שיש לו בעיה שפתית ילמד בדרך של חיקוי ממי שיש לו יכולת שפתית טובה, ומי שיש לו בעיות התנהגות (כמו שאנו רואים גם בגנים 'רגילים' לחלוטין) ילמד מודל של התנהגות נאותה ומקדמת מכל ילד אחר שיכול ללמוד אותו על התנהגות טובה וראויה, כולל מאותם ילדים שסובלים מאיזושהי לקות התפתחותית.

כולם יצאו נשכרים מזה – גם הילדים שסובלים מלקות התפתחותית וגם ילדים ללא אבחנה של לקות התפתחותית אבל עם קושי מאותר, וכל זה יתאפשר מאחר והצוות החינוכי-טיפולי יהיה גדול, ובצורה זו יוכלו לתת לכולם את אותו מענה מדויק לבעייתם.

אומנם מבחינה רגשית ההתמודדות של ילדים עם לקויות התפתחותיות יכולה להיות מאתגרת בעבורם בהתמודדות שלהם אל מול האוכלוסייה עם ההתפתחות התקינה, אבל ההתנסות הזו היא דבר חשוב מאוד בשבילם – היכולת שלהם ללמוד כישורים חברתיים להתמודד חברתית חרף הקשיים שלהם, ועבורם זו סוגיה מאוד חשובה, בפרט שישנו נוכחות של בעל מקצוע שעומד לעזרתם בזמן אמת ומסייע להם בתיווך היכן שיזדקקו, וילווה אותם בתהליך, ועל כן נקודה זו הנה בעל ערך רב ביותר.

בסיכומו של דבר הם לא יופרדו משאר בני גילם, ואף ימשיכו בעתיד ללמוד איתם באותו בית ספר. הם לא יתוייגו בשום צורה ואופן, וכל הסיטואציות החברתיות הלא פשוטות שיעלו ושיטופלו בו במקום, כל אלו יכינו אותם לחיים שלהם בהמשך דרכם. באופן הזה כולם ירוויחו מכך להמשך חייהם – גם כילדים בכיתות הנמוכות בבית הספר, כמתבגרים וכבוגרים.

וכמובן, בהתאמה, כל מה שהצעתי מבחינת הקמת גן גדול שיכיל מספר רב יותר של אנשי צוות – צוות הוראה מהחינוך הרגיל וכולל גם מתחום החינוך המיוחד, הסייעות ששייכות לחינוך המיוחד, וכן את כל אנשי הצוות הפרא רפואיים שזקוקים להם, כל זה יתקיים במודל דומה גם במסגרת הבית ספרית – דבר מעין זה כבר  התקיים באחד מבתי הספר בארצות הברית.

ורק במקרים קשים ביותר, שהשימוש במודל זה לא הוכח כיעיל בעבורם, יש לספק לאותם ילדים מסגרת חינוכית כמו זו המוצעת בחינוך המיוחד של היום, אבל זה באמת שמור למקרים הממש קיצוניים, כאשר אין כל ברירה אחרת.