נוסף על מה שכתבתי עד כה, האבחון של הפרעת קשב וריכוז יכול להיות שגוי עוד מכמה סיבות נוספות – יכול להיות שבעצם מוקד הבעיה הוא בויסות חושי או בעיבוד החזותי (ארחיב על כך בהמשך בפוסטים נפרדים), או במקרים רבים אחרים, קיימת תופעה של אבחון יתר ואבחונים שגויים בשל פערים תרבותיים שאין מתייחסים אליהם ממש אנשי המקצוע בחברה הישראלית.

התוצאה של אותם אבחונים שגויים – שהם נחווים לכן בטעות כבעיות קשב וריכוז או כבעיות התנהגות ו/או כלקויות התפתחותיות אחרות, כפי שניתן לראות באחוז המאובחנים הגבוה שיש בקרב ילדים בקהילה האתיופית, ובכלל בריבוי המקרים של ילדים אתיופים בעלי צרכים מיוחדים (מופיעה בעיקר בתת הכותרת "והפתרון הנוסף: לשלוח לחינוך מיוחד").

בנוסף, חוסר ההתייחסות לנושא התרבותי ממנה הילדים הגיעו, גורם לאבחוני יתר שמביאים בסופו של דבר להשמתם בחינוך המיוחד. כך למשל השפלת מבט או מצב בו הילד לא מישיר מבט אל המבוגר, שנובע מהפן התרבותי ממנו הוא הגיע, מתפרש פעמים רבות בטעות כבעיה תקשורתית או כבעיה רגשית וכיוצ"ב, ועל כן השמתם במסגרות של חינוך מיוחד הוא גבוה, כאשר בפועל זהו לא מקומם, ונעשה להם בכך עוול גדול מאוד, בפרט כאשר מדובר על אוכלוסייה יותר חלשה שבמקרים רבים אינה מבינה בדיוק במה מדובר ומהם ההשלכות של הדברים, ושלא יכולה להתמודד אל מול החברה הישראלית השלטת והחזקה.

נמצא גם שבקרב הקהילה האתיופית, אותם ילדים שיש להם קושי אקדמי, מופנים בתדירות גבוהה מידי לאבחונים מבלי לקחת בחשבון את העובדה שהוריהם אינם דוברי השפה העברית, ואף אם כן הם דוברי השפה, לא תמיד היא שגורה בפיהם בצורה טובה ונכונה, ואי לכך הם אינם יכולים לעזור לילדיהם בשיעורי הבית.

ומצבם של הילדים מוחרף בשל זה מבחינת הרמה הלימודית שלהם, וגם בשל העובדה שמתן סיוע פרטי קשה להם לתת מהבחינה הכלכלית, וכל זה יכול להוביל לכך שילדים אלו יתחילו להפריע בבית הספר כי אינם יכול להשתתף בשיעורים כיתר התלמידים.

והתוצאה של כל זה, שאנחנו עדים לכך ששיעור הילדים יוצאי הקהילה האתיופית שנמצאים בבתי ספר לחינוך מיוחד או עם תווית של חינוך מיוחד הוא גבוה, כאשר בפועל אם היו מקבלים את ההזדמנות האקדמית המתאימה וסיוע מצד בית הספר, היו יכולים לשפר את תפקודם הלימודי ולא היו מגיעים לחינוך המיוחד.

אז לנוכח פני הדברים הללו, עולה בתוכי השאלה, האם מישהו מהמטפלים ו/או מהמאבחנים עצמם היה מסכים לכך שיאבחנו אותו או את בני משפחתו או את כל מי שקרוב אליו בכלים שאינם מתאימים?? ואם הוא לא היה מוכן לכך, אז למה לעשות זאת למישהו אחר? ובכלל, למאפיין התרבותי יש חשיבות עצומה, ואיך אפשר להקל ראש בנתון משמעותי שכזה?

התעלמות מהרכיב התרבותי בביצוע אותם אבחונים, היא פגיעה מהותית באותם ילדים, שהרי תוצאות האבחונים הללו לעיתים רבות מידי חורצים גורלות בשל השמתם בחינוך המיוחד.

ואפילו אותם ילדים שלא מגיעים לחינוך המיוחד, אבל בשל חוסר התייחסות לפן התרבותי שלהם, מן הסתם תוצאות האבחון לא עומדות לטובתם, אך אף אחד לא באמת מטיל ספק בהן שאולי הן שגויות או מוטעות, ומקבלים אותן כפי שהן, ומטבע הדברים, זה גורר אחריו התייחסות מאוד מוטה ומסוימת מצד המערכת החינוכית, שהרי הם אובחנו הלכה למעשה כבעלי קשיים כאלה ואחרים.

אך בפועל התוצאות הללו לא משקפות בצורה מהימנה כלל וכלל את מה שמיוחס להם.

ומעבר לפגיעה הבסיסית באותו ילד שלא מאמינים שהוא יכול, שהוא מסוגל, שהוא בסדר, שעם מתן עזרה ותמיכה בו הכל כן יסתדר, דנים אותו למקום שהוא לא שייך אליו, מדביקים לו תוויות מסוגים שונים, ובעצם לא נותנים לו כמעט שום הזדמנות להוכיח אחרת.

ובל נשכח גם את הלחץ שמערכת החינוך ואנשי הטיפול שמסביב מפעילים על משפחתו לקבל את הטיפול התרופתי – במה חטא, פשע ואשם הילד שלוקחים אותו – ילד רגיל ככל הילדים, והופכים אותו לבעייתי, למתקשה, ללא יכול, ואף לצרכן תרופות שאף אחד לא יודע עד כמה הוא ינזק??

חשוב לי מאוד לציין שבעיות אלו קיימות גם אצל עולים מחבר העמים, אצל החרדים, אצל ערבים ובני תרבויות אחרות שנמצאות כקבוצות מיעוט בארץ, ולא רק אצל יוצאי הקהילה האתיופית, כפי שנכתב במאמר 'מדברת אל הקיר'- קלינאי תקשורת באבחון וטיפול בין- תרבותי.

בנוסף, הנושא הזה של האבחונים השגויים בשל חוסר ההתייחסות החשוב ביותר לנושא התרבותי כמו שקורה בקהילה האתיופית ובקהילות אחרות, או הגשת אבחונים לא מדוייקים בשל צורך שעולה מתוך מערכת החינוך המיוחד עצמה – להתאים את הילדים למסגרת של החינוך המיוחד באופן שבו הם דורשים זאת, ונוסף על כך נושא התיוג שמוצמד לילד, מובא גם בהרצאתה הביקורתית החשובה ביותר, שעל כל הורה לדעתי לצפות בה, של עו"ד נגה דגן-בוזגלו על כל המשמעויות של הכניסה לחינוך המיוחד, כיצד מערכה זו פועלת, ועל השפעותיה והשלכותיה על הילדים.

אז מה ניתן לעשות כדי לצמצם את היקפה של אותה "הפרעה" כדי שלא תהיה כה נרחבת? על ידי אמונה ביכולותיו של הילד ויישום בפועל של התערבויות מסוגים שונים ואשר נערכים במקביל – לחצו לקריאה על הלינק.