בחינה של מספר מרכיבים מהותיים ומשמעותיים, יכולים לשפוך אור על הנושא של הפרעת קשב וריכוז ולהציגה מזוית מעט שונה, ובעיקר להסביר עד כמה הפרעה זו היא לא באמת אמיתית, אלא עד כמה גרמו לנו להאמין שהיא אמיתית, ובכך לסייע לצמיחתה של גישה חדשה בנושא זה – בריאה יותר ורחבת התייחסות.

ובמרכזה של גישה זו, עיקר המוקד לא יהיה הילד לבדו, אלא ההתייחסות אליו תהיה כחלק מהסביבה המשפחתית, החברתית, החינוכית והקהילתית שלו, כמשפיעים על התפתחותו.

1. מרכיב הראשון והכי חשוב לדעתי שממנו הכל מתחיל, זה בכלל אמונה בדבר קיומה של הפרעה זו שנקראת – הפרעת קשב וריכוז. כי אם היא קיימת, אז הכל מובן ומוסבר. לבעיה יש שם – ומתוקף קיומה של הפרעה, הרי חייב להיות גם פיתרון בדמות של תרופה.

בנוסף, עצם האמונה בדבר קיומה של הפרעה זו אצל הילד, לא מותירה שום אפשרות ללקיחת אחריות מצד גורמים נוספים אפשריים, שיכולים לתרום ואפילו לא מעט, להפיכתה למה שמכונה – 'הפרעה'.

את הביטוי שיש לאמונה זו בדבר קיומה של הפרעה בקשב ובריכוז, ניתן לראות במידת ההתייחסות הרחבה שיש לה  – קופות החולים מסייעות מהבחינה הכלכלית בהשתתפות באבחון שלה, ומצד הלקוח נדרשת רק השתתפות עצמית.

"הפרעה" זו גם רכשה לה מקום של כבוד בתוכניות הלימודים בתחום החינוך באוניברסיטאות וגם במכללות.

עוד בהיותם סטודנטים לחינוך והוראה, ועוד לפני אפילו שנפגשו עם ילדינו, יש כבר בראשם של המחנכים והמורים לעתיד, במגירה מסוימת במוח, את הנחת היסוד בדבר 'הפרעה' זו שהם קרוב לוודאי עתידים לפגוש, ובשל כך המוסדות להשכלה גבוהה כבר מכינים אותם לבאות.

וכן, מספר המכונים הפרטיים והקהילתיים, המאמנים והמומחים שקמו במטרה לתת מענה ל"בעיה זו" היא עוד אינדיקציה עד כמה 'הפרעה' זו  הפכה להיות חלק אינטגרלי מהחברה האנושית.

2. מרכיב נוסף הוא המִטען האישי שכל אדם נולד איתו – מה שנקרא 'טמפרמנט', ושצריך מאוד לקחת אותו בחשבון.

לרבים מהילדים המאובחנים כבעלי הפרעת קשב וריכוז יש טמפרמנט יותר תנועתי. לא לכולם אומנם, אבל לחלק נכבד. אלו שאין להם את המרכיב התנועתי יכולים להיות מאובחנים שסובלים מ – ADD (קשיים בקשב ובריכוז, חולמים בהקיץ).

ילד שמטבעו נוטה להיות יותר פעלתן או מצד שני ילד בעל טמפרמנט איטי יותר של הסתגלות, בתוספת האמונה בדבר קיומה של הפרעת קשב וריכוז,  השפעת הסביבה עליו, חינוך לא מותאם, ואולי פה ושם גם קשיים אקדמיים, הופך כבר לבעיה, להפרעה – ל: ADHD/ADD.

3. ילדים של היום מבחינה אבולוציונית הם מפותחים הרבה יותר מהילדים של 'פעם' – הם נחשפים למדיה דיגיטלית מתקדמת יותר, ואם לדייק יותר –  מגיל צעיר מוחם חשוף לגירויים מהירים ועוצמתיים הרבה יותר מאותם משחקי קופסא ואָטרי ששיחקנו פעם, וכן חשופים הם לתכנים אחרים שלא תמיד הולמים את גילם.

לכן, הרבה מאוד פעמים נראה אותם שהם לא באמת מתעניינים בחומר הלימודי היבש שמוגש להם בבית הספר, אפילו עד כדי כך שהם משתעממים ממנו ולא מסוגלים לשבת עוד על הכסא, ויעדיפו לחפש אחר עוד ועוד ריגושים ודברים מעניינים ומרתקים בעבורם.

בנוסף, רבים מהם רואים בעין יותר ביקורתית ומפוכחת את הנעשה בארץ ובעולם, ותוהים, האם כל מה שמלמדים אותם בבית הספר יכול באמת ובתמים לתרום להם, או שהיו בוחרים ללמוד במקצועות שיותר מדברים אליהם ושיכולים גם לתרום להתפתחותם האישית ולרווחתם הכלכלית, ומואסים הם בשיטות הלימוד ובחומר הלימודי במתכונתם היום.

4. מרכיב חשוב מאוד וקריטי בעיני, שאחראי לא מעט לניראות של 'הפרעה' זו כפי שהיא נראית, אך לא כפי שהיא באמת, היא איבוד ה"קו" החינוכי הנכון שאמורים לספק ההורים עצמם בחינוך ילדיהם.

התייחסות חינוכית לא מתאימה מצד ההורים להתנהגויות לא רצויות שבאות מצד הילדים, יכול לגרום לחיזוק אותם התנהגויות, עד כדי מצב שהן יכולות להגיע למימדים גדולים הרבה יותר, והתוצאה הנראית לעין היא של ילד עם בעיית התנהגות, כאשר למעשה המקור שלה הוא חינוכי בלבד.

אם ההורים היו פועלים בהתאם, קרוב לוודאי שלא היו צפויים קשיים התנהגותיים משמעותיים.

הדבר בלי ספק נובע ממחסור ניכר בידע הורי, שיכול בקלות להיפתר באמצעות קבלת הדרכה הורית מסודרת ובמסגרת הקהילתית.

כשם שישנם תחנות טיפת חלב שהשירותים הניתנים בהן כלולים בסל הבריאות, ואשר הם נותנים מענה בפן הבריאותי לצד זה ההתפתחותי של הילדים עוד מרגע לידתם, ובשל הנתון העובדתי שמרבית ההורים גם כן מכירים בחשיבותם ולכן הם ניגשים למסגרות אלו, הרי לתחום החינוכי הזה של קבלת הדרכה הורית לאורך שנות התפתחותו של הילד, חייבת להיות אותה התייחסות ואותה מידת הדחיפות הן מצד המדינה והן מצד ההורים.

על כן, נושא זה של הדרכה הורית חייב להיות חלק בלתי נפרד מתחום התפתחות הילד, ואף לדעתי יש להופכו לסוג של קורס חובה עבור כל אדם שבחר להיות הורה, או לכל הפחות לאפשר לכל דורש לקבל אותה במסגרת הקהילתית ועל חשבון המדינה, שכן אף אם היו רוצים בכך ההורים, לא כל אחד ידו משגת לקנות הדרכה הורית איכותית.

הדרכה זו תהיה חייבת להינתן בשפות שונות כדי למנוע טעויות הנובעות מחוסר הבנה. עליה להיות בנויה גם בהתאם לשלבי ההתפתחות השונים של הילדים, ועוד דבר מאוד חשוב – יש לקחת בחשבון את המאפיינים התרבותיים של כל מגזר בה מועברת הדרכה זו, שכן ישנם קודים תרבותיים שונים בין המגזרים ויש לתת על כך את הדעת ולאפשר התייחסות גם לכך, לצד מאפיינם אחרים שהם יותר אחידים בין כולם.

ישנם מקרים רבים שאפילו שאין בעיה כלכלית לקנוץ ייעוץ הורי שכזה, אין מספיק תשומת לב והדגשה ברורה מצד החברה שזהו מרכבי הכרחי – שבלעדי הבנה איך עלינו כהורים להתנהג עם ילדינו, ומבלי לצייד אותנו בכלים של חינוך, יכולים אנו במו ידנו ממש, לייצר את אותה הפרעת קשב וריכוז, ונִטעה לחשוב שהיא כל כולה נובעת ממנו עצמו. שהוא, הוא בעצמו המקור לבעיה, ולכן בו צריך לטפל!

והפועל היוצא של זה הוא שילדים אלו נאלצים לעיתים קרובות לקחת טיפול תרופתי, אבל כל מי שאחראי לכך לא פחות מסביב – יצא פתור מכך.

5. מרכיב אחר שתורם לחיזוק 'הפרעה' זו הם תופעות הלוואי של נטילת כדורים כדוגמת ריטלין, שבמקרים לא מעטים רק מחריפים ומעצימים את המצב הקיים.

ואז מתקבלת ההוכחה גם להורים וגם לגורמי הטיפול השונים – הנה,  תראו מה קורה לילד כשההשפעה של הכדור יורדת, ברור שצריך להמשיך, או כאשר מנסים לגמול אותו והגוף נלחם בכך כי הוא זקוק "למנה שלו", ואז האותות המתקבלים מהילד יוצאים בדמות בעיה גדולה הרבה יותר מכפי שהיא הייתה בהתחלה.

ואז מה קורה? ממשיכים לתת לילד עוד כדור כדי להמשיך להרגיע אותו, ואילו בפועל המצב לעיתים רק יותר מחריף, ובשלב זה עשוי מאוד להיות שהילד מתחיל לקבל כדורים נוספים לתופעות הלוואי השונות, וכך חוזר חלילה.

6. בנוסף, התעלמות מערכת החינוך מסגנונות הלמידה השונים של הילדים, יכול להוביל לקושי משמעותי בקליטת החומר ויישומו בהמשך – נתון שלא מקנה נקודות זכות חיוביות למצב.

7. גם קשיים הקשורים בהתפתחות הילד שלא טופלו כלל או שלא בזמן המתאים, מה שנקרא "חלון ההזדמנויות", או שטופלו, אך לא בצורה מקיפה ו/או בצורת טיפול לא מתאימה – קשיים אלו, אשר בשל חוסר מענה מספק שניתן במסגרת הביתית ו/או במסגרת הגנית ו/או בהמשך במסגרת הבית ספרית, נותנים את אותותיהם ומשפיעים בצורה של קשיים בלמידה, ומתווספים גם הם לאותם נתוני פתיחה לא טובים ושלא עומדים לזכותו של הילד, ותורמים גם הם את חלקם לכך ש'הפרעה' זו רק הולכת ומחריפה אצלו.

8. חוסר בחדשנות בחינוך הוא אלמנט נוסף חשוב שיכול להסביר את גודלה ועוצמתה שה'פרעה' זו הפכה להיות. העברת החומר בצורה יבשה ובסגנון הוראה ישן, יכול לגרום לתלמידים (ובעצם לכל אחד) להשתעמם מהחומר הנלמד ולאבד בו עניין.

הוראה חדשנית יכולה מאוד לסייע בעניין זה, ולא רק שהדבר יקל על התלמידים להתחבר יותר אל החומר הלימודי, אלא הדבר יסייע גם בהפנמתו.

9. גם חוסר מספק בשעות שינה מגביר את הקושי להתרכז, להיות קשובים, כמובן שזה משפיע על מידת העייפות, ואף חסך בשינה יכול להתבטא גם בעצבנות יותר ו/או באי שקט ולכן רואים פעמים רבות את הקשר בין שינה לא מספקת לבין בעיות בהתנהגות וקשיים בקשב ובריכוז.

הדבר ניכר במיוחד אצל ילדים קטנים, שכן פעמים רבות הם לא הולכים לישון מספיק מוקדם, ובכך הם לא מאפשרים לגוף שלהם את המנוחה שהוא כה זקוק לה, ולעיתים קרובות גם אנו רואים תופעות בהם ילדים הולכים לישון עם טלוויזיה דלוקה, והעובדה שהיא דלוקה ברקע לפעמים שעות רבות לאחר שהילד נרדם, לא באמת נותן למוח ולגוף עצמו את השקט שהוא כה זקוק לו.

יש לקחת את המרכיב הזה של השינה ברצינות גמורה, ולהבין שזה בהחלט יכול לתרום לאבחון שגוי, וכתוצאה מכך להגברת מימדי התופעה שכביכול יש לילדים רבים "הפרעות קשב וריכוז", אך בפועל, אם פשוט ההורים יקפידו עם הילדים על משך השינה המומלץ לילדים, נוכל לראות שיפור ניכר בקשיי הקשב, הריכוז וההתנהגות.

10. ולסיום, קיים חוסר ניכר במספר השעות המוקדשות לפעילות גופנית שיכול להוות אמצעי פיזי משחרר,  מרענן למוח, ומקל על הטעמת החומר הלימודי בצורה טובה יותר.

ישנם עוד אלמנטים שעליהם מרחיבה גם בפוסט: "הפרעת קשב וריכוז – קיימת או לא?" אותו תוכלו למצוא בבלוג עצמו: הסתכלות חדשה על התפתחות – שווה מחשבה…

בשורה התחתונה, בעיני, כל אלו תורמים לתמונת המצב להיראות כפי שהיא נראית היום, וכאשר הילד מגיע לאבחון אצל איש המקצוע, עושים לו ממש עוול כאשר לא לוקחים בחשבון את כל המרכיבים הנ"ל.

וכך נראה שבגמר האבחון ובקבלת ההמלצות לטיפול, ישנה התעלמות ממורכבות הדברים, ועיקר ההתייחסות מופנה כלפי הילד, והאחריות לא מוטלת במקומות אחרים, ששם, דווקא שם צריכים להתייחס.

שהרי אם היו מתייחסים בצורה הוגנת יותר למצב, אולי היו ממליצים גם לשאר חברי המערכת לנטול בעצמם תרופה לאותה 'הפרעה', או ללכת לטיפול כזה או אחר, שכן אין ספק שיש להם תרומה רבה בהיווצרותה, ולא הוגן יהיה שרק הילד ישא בתוצאות ויטופל רק הוא.