בהמשך לפוסטים הקודמים בהם עמדתי יותר על מספר סיבות אפשריות שיכולות לגרום ל"בעיית הקשב והריכוז" לגדול למימדי ענק, אני רוצה כעת לתת לכם להתרשם ממקרה לדוגמא שניתן יהיה למצוא אותו בבתים רבים בארץ ובעולם, ושיכול יהיה לתמוך בצורה יותר קלה וטבעית בשאלה האם באמת קיימת הפרעת קשב וריכוז, או שזו רק הפרעה שנמצאת בהסוואה מאוד יפה ומרשימה לבעיות אחרות שאנחנו לא רוצים להתמודד איתן.

*מפאת גודל הפוסט חילקתי אותו לשני חלקים, וכן חשוב לי להדגיש שבתיאור המקרה אני משתמשת בלשון זכר אבל כמובן שכל האמור מתייחס גם לבנות.

ישנו ילד חמוד שנולד עם טמפרמנט (מזג) יותר תנועתי, שבשל סגנונו המולד הוא נוטה לחקור יותר דברים, סקרן באופיו, ומאוד אקטיבי בהתנהגותו, וככזה גם לפעמים היה רוצה להנהיג את כולם – את הוריו, את אחיו, את חבריו וכיוצ"ב, ולא תמיד מקבל בצורה יפה ובכבוד כאשר לא נענים לבקשתו, ואולי גם בשל נטייתו להיות בעל תסכול נמוך, הוא מביע את מורת רוחו בצורה של התפרצויות זעם, ריבים וויכוחים רבים.

והעוצמה ו/או התדירות של התפרצויות הזעם שלו כאשר הוא לא מקבל את מה שהוא היה רוצה לקבל מאוד מעייפים את הוריו, וגם גורם לאווירה ביניהם להיות מאוד מתוחה וכעוסה, והם, שכה אוהבים אותו ושרוצים רק בטובתו, לא רוצים לחיות בתחושה שכזו אלא באווירה יותר נעימה ושמחה, ומשום כך בסופו של דבר  נענים לבקשותיו השונות גם אם בהתחלה אמרו לו – "לא".

התרככות הגישה של ההורים אל מול הילד נובע לא מעט בשל הקושי שלהם לראות את בנם בוכה ומתוסכל, וגם קשה להם לחיות עם ההרגשה הזו שהוא כועס עליהם ואולי אפילו לא אוהב אותם (הוא גם דואג להגיד להם את זה בצורה זו או אחרת) כי הם לא נתנו לו את מה שביקש, או מהסיבה הכי פשוטה – שהם עייפים ואין להם כוח להתמודד איתו ולהגיד לו "לא", בפרט שלא רק שהוא ממשיך בשלו לנדנד להם, אלא אף רמת הבכי והצעקות יכולות גם לעלות מדרגה ולהחריף.

אז כדי "להוריד אותו מהם" ורק כדי להרגיע את הרוחות הסוערות שלו ולהרוויח קצת שקט, הם נותנים לו את מבוקשו. בצורה זו הם (הוריו) מרגישים שהכל בא על מקומו בשלום כי  – הוא קיבל את מבוקשו ונותן להם את השקט שהם כה צריכים כעת, ומצידם הם מרגישים שהם לא איכזבו אותו.

וכך, לאט לאט הילד גודל, וכשם שהוא התרגל שהוריו כך פועלים איתו, ושמגיע לו לקבל מה שהוא מבקש מהם, במידה מסוימת הוא מצפה זאת גם מאחרים, וכך בלי לשים לב, כאשר רצונו לא עולה בקנה אחד עם רצונם או דעותיהם של אחרים, הוא לא מכבד אותם – לא את הוריו, לא ילדים אחרים שקרובים אליו וגם כאלה שלא כל כך קרובים אליו, ואפילו את הגננת שלו, או את הסבים וסבתות ודודים ועוד.

נוסף על כך, עשויות להיות סיבות נוספות למה נראה שהוא לא רגוע, ואתייחס רק לכמה מהן – יכול מאוד להיות שכבר בגן הוא ימצא את עצמו משתעמם מדברים מסוימים שהגננת מדברת או מהפעילות שעושים, ויתקשה לכן לשבת במקומו, או שדעתו תהיה מוסחת מדברים אחרים שיותר מעניינים אותו.

יכול להיות גם מצב אחר – שהוא מאבד עניין בנעשה בגן לא מתוך זה שהוא משתעמם, אלא בשל העובדה שהוא חווה קושי בדברים מסוימים – בגזירה, כתיבה, הבנה של מה שנאמר, קושי שפתי, מבחינה חברתית ועוד, או שהוא סובל מחגורת כתפיים חלשה ולכן מתעייף יותר מהר וזה משפיע לו גם על יכולת הריכוז.

סיבה אחרת שיכולה להיות – שהוא סובל מבעיה של ויסות חושי ולכן הוא נראה יותר לא רגוע, בוכה הרבה או שמציק לאחרים ועוד תופעות כאלה ואחרות שנובעות מבעיה זו של חוסר בויסות חושי.

יכול להיות שבכלל יש לו בעיות של ראייה ו/או שמיעה, ולכן יכולתו להיות מרוכזת בגן יורדת כי הוא לא שומע היטב את הגננת ו/או לא רואה טוב אותה ו/או את דפי העבודה וכיוצ"ב.

יכול להיות מקור אחר לכך שהוא לא רגוע וזה האספקט הרגשי – בשל דברים שמציקים לו ומפריעים לו להתרכז.

יכול להיות שהסיבה לכך שהוא לא רגוע כי תזונתו בארוחת הבוקר הכילה יותר מידי סוכרים ו/או מאכלים שיש לו יותר רגישות אליהם, או לחילופין, הוא לא אכל כלל והדבר מקשה עליו להתרכז.

ויכולות להיות עוד סיבות רבות אפשריות להתנהגותו הלא רגועה..

ומה קורה בעצם לאותו ילד כזה? המשיכו לקרא בפוסט ההמשך – האם הילד הוא מקור הבעיה או שמא נעשה לו עוול גדול?..