אם נבדוק היטב היטב במסגרת החינוך הרגילה, נגלה שלכל ילד מבחינה התפתחותית, יש איזה שהוא מקום מסוים שבו הוא יותר מתקשה – אקדמית (למידה), חברתית, רגשית, שפתית, מוטורית, תחושתית ועוד, ומתן סיוע לכל מי שזקוק לו, כל אחד בדרגות שונות של צורך, מי יותר ומי פחות, שינתן כחלק מהשגרה היומיומית כבר בגן הילדים במסגרת חוק חינוך חובה חינם (מגיל 3), רק תיטיב איתם – היא תיתן מענה טיפולי לקושי הקיים, ותאפשר להם להמשיך להתפתח בהמשך במסלול כמה שיותר תקין.

נוסף על כך, כל אותם ילדים הנדרשים לעזרה גדולה יותר בשל קושי או מספר קשיים התפתחותיים משמעותיים יותר, במידה והם יתחילו לקבל אותה כבר במסגרת הגנית (מגיל 3), לדבר זה עשויות להיות השלכות הרות גורל (לטובה) על המשך התפתחותם האישית, ואפילו על המסגרת החינוכית בה ישתלבו בהמשך.

כמובן שכל התערבות טיפולית – התפתחותית מוקדמת היא מבורכת, אך במקרים רבים מאוד, קשיי הילדים מתחילים להיות מאותרים רק בסביבות גיל 3 עם הגיעם לגן הילדים (למעט בעיות התפתחותיות שניתן לאתרם בוודאות גם בגילאים צעירים יותר), ולא תמיד הם מקבלים את הסיוע לו הם נדרשים לקבל בזמן המתאים, שכן במסגרת הקהילתית יש להמתין לא מעט עד שנקבע מועד לאבחון, וכך עובר עוד זמן נוסף לא מועט עד שמתאפשר להם לקבל את הטיפולים ההתפתחותיים, וגם אז, מדובר רק בכמה שעות בשבוע, ולא תמיד זה מספיק לטיפול בקשיים הקיימים.

אומנם, יכולים ההורים לטפל בקשיים השונים של ילדיהם בצורה פרטית או מסובסדת דרך קופת החולים, אך עדיין נדרשת השתתפות עצמית לא מועטה. משום כך, לקבלת הסיוע הטיפולי המוקדם כבר בגן, ובסמוך לשלב שבו אותרה הבעיה ההתפתחותית ו/או הקושי עצמו, ישנה חשיבות רבה, שכן הדבר עשוי יהיה בהמשך למנוע את הפנייתם למסגרות של חינוך מיוחד, וזאת בשל הטיפול המוקדם שינתן להם ואשר ימנע מהקשיים שלהם להחמיר ואף להתרחב.

קיומו של מודל טיפולי – התפתחותי ורב מקצועי במסגרת מערכת החינוך כבר מתקופת גן הילדים ובהמשך גם בבית הספר, שיתן מענה בתחום האקדמי, ההתפתחותי, הרגשי והחברתי, יאפשר להם להמשיך לגדול באווירה התפתחותית תקינה, וצעד זה לא יתייג אותם כשונים, כ"מיוחדים", כמופרדים מכולם בשל הקשיים השונים שיש להם.

נוסף על כך, שימוש במודל טיפולי – התפתחותי מסוג זה במערכת החינוך, ומתן סיוע מצד צוות רב מקצועי עבור אותם ילדים שזקוקים לטיפול יותר מקיף, יצמצם, כך אני מאמינה, בצורה ניכרת מאוד את אחוז הילדים אשר יזדקקו בהמשך להשמתם במסגרות של החינוך המיוחד, בשל מענה כולל ואינטנסיבי לקשיים שלהם.

חשוב לי להדגיש כי אני לא מתנגדת למסגרות הקיימות של החינוך המיוחד, אך בעיני הן שמורות רק לאותם מקרים בהם למרות שנעשה שימוש במודל הטיפולי-התפתחותי רב מערכתי במסגרות החינוכיות ה'רגילות', לא הצליחו לקדם את הילד כמצופה.

אבל המצב נכון להיום הוא שרק במסגרות של החינוך המיוחד זו האלטרנטיבה הבאמת יחידה שקיימת היום למי שזקוק לעזרה יותר משמעותית מאחרים, ושמאפשרת התייחסות פרטנית לכל ילד, בניית תוכנית אישית בעבורו, צוות רב מקצועי והתייחסות כלל מערכתית יומיומית לכל מה שקשור ללקויות התפתחותיות כאלה ואחרות.

ולכן, לפחות נכון לעכשיו, רצוי בעיני, שאותו היצע שקיים במסגרת החינוך המיוחד, יהיה קיים גם במסגרת החינוכית הרגילה, ועל כך אני גם כותבת יותר בהרחבה בפוסט "חינוך לכולם במקום 'חינוך מיוחד' – אופציה חינוכית אמיתית".

חשוב עוד להדגיש כי התרומה העיקרית שיש בטיפול התפתחותי רב מערכתי כבר מגיל 3  – היא לכלל הילדים באשר הם, גם עבור אותם ילדים שדרגת הקושי שלהם היא נמוכה, וכל שכן למי שזה יותר משמעותי אצלו, אבל בהחלט היא עשויה מאוד למנוע אצל כולם היווצרותם של קשיים נוספים, שהרי אם הבסיס רעוע במידה כזו או אחרת, אזי המגדל שיבנה עליו יהיה רעוע גם הוא במידה מסוימת.

באופן זה הילדים לא יצברו פערים גדולים מידי, לא יוחרפו הקשיים שלהם ואף לא יתפשטו לתחומים אחרים, אלא ינתן טיפול הולם וראוי לכל ילד באשר הוא, ולכל בעיה שעולה ומאותרת כבר מזמן השתלבותו במסגרת הגן.

בדרך זו נוכל לערוב לכך שהשתלבותם האקדמית, החברתית, הרגשית והחינוכית תיעשה בצורה טובה וקלה יותר כאשר יגיעו לכיתה א', וכמובן כל מי שיהיה צריך עזרה גם בכיתות הגבוהות יותר, ימשיך להיות מלווה על ידי צוות טיפולי רב תחומי בכל תקופת שהותו בית הספר, ככל שידרש.

נקיטת גישה שכזו נדרשת כבר היום, ואף אעיז ואומר שהיא מחוייבת מתוך המציאות שבה אנו חיים, כלומר יש לכך "דרישה" מצד ילדים רבים במסגרות החינוכיות השונות, ואשר מגלים קשיים התפתחותיים כאלה ואחרים, בדרגת חומרה משתנה, אך המערכות הקהילתיות והמכונים להתפתחות הילד שבמסגרת הקהילה, אינם ערוכים לקליטה של כל אותם ילדים.

כפי שכבר הזכרתי זאת, נדרשים תורי המתנה ארוכים מידי שבאים על חשבון גבו של הילד בכך שאינו מקבל את הסיוע לו הוא זקוק כדי להתקדם, וכן, לעיתים קרובות אף מתוייגים אותם ילדים אשר עושים שימוש בשירותים הניתנים במכון להתפתחות הילד – תיוג שמלווה אותם שנים ארוכות והולך איתם לכל מקום תוך כדי שגודלים הם ומתבגרים.

עם אימוץ גישה חדשה של הכרה בחשיבות הקניית טיפולי התפתחות במסגרות החינוכיות עצמן ובמימון המדינה, הילדים שלנו לא יצטרכו לחכות הרבה זמן בתור לקבלת אבחון ובהמשך גם טיפול, והם לא יצטרכו להרגיש שונים מיתר הילדים בכך שהם הופנו למסגרות אחרות על מנת לקבל טיפול לבעייתם ההתפתחותית.

הם יוכלו לקבל טיפול מייד לאחר שהתגלתה אצלם בעיה ההתפתחותית כזו או אחרת או קושי מסוים, גדול או קטן, ומענה כולל לכך ימנע מהקשיים שלהם לגדול ולהשפיע על תחומים נוספים, ובמקרים רבים אחרים לא יצטרכו להיות מופרדים ומושמים בבתי ספר או בגנים של חינוך מיוחד.

במקביל, מסגרות החינוך המיוחד ימשיכו לתפקד במתכונתן הנוכחית בעבור מי שלא הצליח להתקדם ולהפיק תועלת מעבודת הצוות הרב מקצועי בגנים ובבתי הספר, אך כאמור סבורה אני שמסגרות אלו לא יהיו מלאות בתפוסה הנוכחית כמו המצב שקיים היום.

בדרך זו יהיה זכאי כל ילד וילד במדינת ישראל בצורה שווה ואיכותית, ללא קשר למקום מגוריו – במרכז או בפריפריה, לסיוע מתאים ומותאם לו, וכך אפשר יהיה גם למנוע, בעתיד הלא רחוק, את החרפת הקשיים שלו ואולי גם למנוע בכך כניסה למצב שבו לא יוכל הפוטנציאל האישי שלו להתממש, דבר אשר ישפיע לבטח על המשך חייו כבוגר.