במשוואה הזו של תחום ההוראה והלמידה, עומדת לה מצד אחד מערכת החינוך, אשר לא רק שלא השכילה להחיל שום שינוי משמעותי בשיטות ההוראה שלה ובאופן הגשת החומר הלימודי לעומת מה שהיה נהוג פעם, אלא אף ניתן להגיד עליה יותר מזה – שהיא הפכה להיות יותר ויותר הישגית ואף מרוכזת מידי בלימוד החומר עצמו על מנת ללמד את הילדים כיצד לעבור את המבחנים.

ומנגד, נמצאים הילדים שלנו, שבהחלט ניתן להגיד עליהם, שלעומת אחיזתה הבלתי מתפשרת של מערכת החינוך בשיטות הוראה מיושנות, הילדים עצמם כן עברו שינוי מבחינה פנימית לעומת הדורות הקודמים, וגם הגירויים שאליהם הם נחשפים היום גם הם שינו את צורתם, אז בסופו של דבר משהו לא טוב יוצא מכל זה, כי אין תהליך של צעידה קדימה בצורה מתואמת, מסונכרנת ובמקביל של שני המרכיבים הללו במשוואה.

וזו הנקודה הכי קריטית להבנה – שמה שעבד פעם, כבר לא עובד היום! כי אחד הגורמים במשוואה הזו, שאולי כן הייתה מוצלחת יותר בעבר, השתנה כבר היום, והוא: שהילדים מכוּוונים לפעולה בתדר אחר – מתקדם יותר, פרקטי יותר, מפוכח יותר, ומנגד – עומדת מערכת החינוך שלא מתאימה את עצמה להשתנות האבולוציונית של הילדים החדשים שנולדים.

לכן, ישנו צורך ממשי ביותר בשינוי בתפיסה החינוכית המסורתית שנוקטת בה עדיין מערכת החינוך, וכמובן יש ליישמה הלכה למעשה, ומצאתי מאמר שיכול לשפוך אור על הנושא – פדגוגיה חדשנית ודמות הלומדים הרצויה במאה ה-21.

ומה אנו רואים היום? כתוצאה מהפער שנוצר בין שני המרכיבים המהותיים הללו, מערכת חינוך שלא משתנה לעומת השינוי שחל בילדים, אנו עדים לתופעה גוברת והולכת ששגורה בפי כל היום – "הפרעות קשב וריכוז".

מ-ש-ע-מ-ם לילדים במערכת החינוך המסורתית, לא מעניין אותם ללמוד את החומר שמוגש להם, ובפרט שהם יודעים שזה לא בהכרח ערובה להצלחה בחיים. ותגידו אתם, איך אפשר ללמד ילדים כשהם לא מאמינים בעצמם שתועלת אמיתית תצמח להם מזה?

פעם, הדור של ההורים שלנו עוד יכל במעט לשכנע אותנו, שאם נלמד – נוכל להצליח בחיים כי נוכל להתקבל למוסד להשכלה גבוהה במקצוע נחשק ויוקרתי, ומשם הדרך להצלחה תיסלל לנו.

אבל היום כבר כולם יודעים שלעשות כסף זה לא אומר שחייבים להיות עם תואר ראשון או שני או שלישי, ואפילו עבודה במשרד נחשב לא תמיד יביא את האושר בחיים האישיים ובחיי המשפחה, ולא תמיד יוביל לרווחה כלכלית, ואפילו לא לרכישת דירה, ולכן היחס לממסד החינוכי היום בהיבט של מה שיש לו להציע לילדים היום, השתנה מאוד מבעבר.

בנוסף, הצעירים של היום מסתכלים בעיניים מפוקחות מאוד ולא תמימות על העולם שבו הם חיים – הם רואים איך ההורים שלהם עובדים קשה ולא תמיד מצליחים לגמור את החודש, ואפילו שהם כן מצליחים להרוויח משכורת סבירה, הם לא יכולים להתעלם מכך שלא נשאר להורים שלהם הרבה זמן וגם לא כוח לבילוי של זמן איכות איתם ועם יתר בני המשפחה, ולא בטוח שזה מה שהם היו רוצים לעצמם בחיים שלהם, ובצורה בלתי מודעת, הם מראש מוותרים על זה, ומבינים שהלימודים לא יביאו להם בהכרח כסף ו/או איכות חיים.

אז דווקא מסיבות אלו של צורך שבא לא מעט מצד התלמידים עצמם, שמערכת החינוך תמצא דרכים אחרות להעביר את החומר הלימודי בצורה מעניינת וחוייתית יותר, מצאתי כי בכמה בתי ספר בודדים ברחבי הארץ כבר החלו לעשות שימוש במודלים של חדשנות בחינוך כדוגמת זה שמתקיים בבית הספר "יד מדרכי" בבת ים,  וכדוגמת בית הספר הניסויי "עין הים" שבחיפה, וכמו אופני הלמידה המשולבים שניתן לראות בבית הספר היסודי  המשותף לכפר שמריהו וחוף השרון, ובית הספר "כוכב  הצפון" שבאשקלון.

על היוזמות הללו להתפשט עוד ועוד בקרב מסגרות החינוך השונות ולאפשר לילדים את מיטב הדרכים כדי לשפר ולהעצים להם את חווית הלמידה, שהרי הם דור העתיד שלנו ויהוו את פני החברה שלנו בקרוב מאוד.

ומצאתי סרטון ביו טיוב שבדיוק מדבר על כך ומסכם זאת היטב – שמערכת החינוך צריכה להשתנות ולהתאים את עצמה לרוח התקופה שבה אנו חיים, בדיוק כשם שפועלים לשנות דברים אחרים בתחומים אחרים כמו טכנולוגיה, רפואה וכיוצ"ב בהתאם לקידמה.

זאת ועוד, ישנם גורמים נוספים שאחראיים במידה לא מבוטלת גם הם להיווצרותה של התופעה ששמה – הפרעת קשב וריכוז. אתם מוזמנים להמשיך לקרא על כך: "משמעת לקויה – המתכון להעצמת הבעיה".